החלטה בתיק ת"א 1379-08

מונחת לפני בקשה להבאת ראיות לסתור לפי סעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד).

1. רקע הדברים

התובע, מיכאל תורג'מן, נקלע לתאונת דרכים ביום 23.11.06, עת נהג על קטנוע ברחובות העיר קריית גת, במהלך עבודתו כשליח מזון מהיר.

נכותו האורתופדית של התובע נקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי ביום 12.8.07, פחות משנה לאחר התאונה. עיקר הנכות הרפואית שנקבעה מתמקדת בפגיעה ברגל ימין בכלל ובמפרק הירך בפרט, כדלקמן: 40% נכות לפי סעיף 48(1)(ג) בגין קשיון של מפרק הירק; 20% נכות לפי סעיף 47(5)(ד) בגין קיצור ירך רגלו הימנית; 10% נכות לפי סעיף 32(6)(א)(I) בגין נזק לעצב הפמוראלי ו-10% נכות לפי סעיף 75(1)(ב) בגין צלקת. יש לציין, כי וועדה לעררים שדנה בעניינו של התובע ביום 26.5.09 לא שינתה במאומה את קביעת הנכות הרפואית, אולם קבעה, בנוסף, 10% נכות נפשית לפי סעיף 34(ב).  

במהלך חודש אוקטובר 2012 עבר התובע ניתוח להחלפה מלאה של מפרק הירך, על מנת להיטיב את מצבו, ולאחריו עבר סדרת טיפולים פיזיותרפים.

על רקע האמור, הגישה הנתבעת את הבקשה שלפני, שבגדרה היא מבקשת להביא ראיות לסתור את קביעת הנכות האורתופדית שנקבעה לתובע במוסד לביטוח לאומי. התובע מתנגד לבקשה.

2. טענות הצדדים

הנתבעת טוענת, כי נוכח שינוי כה מהותי ודרמטי במצבו של התובע, הרי שברור מאליו כי הנכות האורתופדית הישנה, אשר נקבע לתובע על ידי המוסד לביטוח לאומי חמש שנים קודם לכן, אינה רלבנטית עוד ואינה משקפת את מצבו האורתופדי החדש. על פי הטענה, לאור שינוי מהותי זה בתחום האורתופדי, ועת ברור בעליל כי הנכות האורתופדית הנושנה שנקבעה כמחייבת על פי סעיף 6ב' לחוק הפלת"ד אינה רלבנטית ואינה תואמת את מצבו האורתופדי החדש של התובע לאחר ניתוח החלפת מפרק הירך, יש להתיר לנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת הנכות האורתופדית הנושנה.

הנתבעת טוענת עוד, כי גם אם מלכתחילה קביעת הנכות האורתופדית הייתה נעשית על ידי מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי, הרי ששינוי רפואי כה דרמטי ומהותי שכזה היה מצדיק ומחייב להורות על בדיקתו החוזרת של התובע בידי מומחה בית המשפט, על מנת לאפשר להעריך מחדש את הנכות האורתופדית הצמיתה.

הנתבעת מוסיפה וטוענת, בבחינת למעלה מן הנדרש, כי בהתאם לממצאים עדכניים שהגיעו לידיה, הרי שבעקבות הניתוח המוצלח להחלפת מפרק הירך גם השתפר לאין ערוך תפקודו של התובע, שכיום אף מסוגל לרכב על אופניים, פעילות מאומצת המצריכה, ללא ספק הפעלה טובה של מפרק הירך. לעניין זה מפנה הנתבעת לתמונה שהעלה התובע לדף הפייסבוק שלו, בה הוא נראה  רוכב על אופניים.      

התובע טוען, כי הכלל הוא שלא תותר הבאת ראיות לסתור אלא במקרים חריגים וכי הנתבעת לא הביאה כל טעם מיוחד המצדיק לחרוג מהכלל האמור. על פי הטענה, התובע אמנם עבר ניתוח להחלפת מפרק הירך אשר שיפר את מצבו והגדיל את טווחי התנועה שלו, אולם זאת לאור התדרדרות משמעותית אשר חלה לאחר קביעות הועדה הרפואית בעניינו ומכל מקום, המדובר בשיפור זמני בלבד, שכן אורך חייו של מפרק מלאכותי הינו כעשר שנים. נטען, כי כחלק מהליך ההחלמה מהניתוח הומלץ לתובע לבצע פעולות מתונות, כגון הליכה, שחייה ורכיבה על אופניים.

התובע טוען עוד, כי היענות לבקשת הנתבעת עשויה להוביל גם לעדכון קביעת הנכות האורתופדית במוסד לביטוח לאומי ובכך לשנות את שווי הגמלאות שהתובע מקבל וכן לעיכוב בבירור התיק, שבמסגרתו נדונה תאונת דרכים שארעה בשנת 2006, וכי גם מטעמים אלה אין להיעתר לבקשה.

התובע מוסיף וטוען, למען הזהירות, כי במידה ובית המשפט ימצא לנכון להתיר לנתבעת לביא ראיות לסתור, כי אז, ועל מנת שהתמונה שתוצג לפני בית המשפט תהיה הדדית, יש להורות בנוסף על מינוי מומחים בתחום הנפשי, בתחום הנוירולוגי ובתחום השיקומי.

במענה לטענות התובע טוענת הנתבעת, כי אין בתגובת התובע נימוק התנגדות ממשי כלשהו וכי אין להיעתר לדרישה הגורפת והבלתי מבוססת המועלית בעלמא בסיום תגובת התובע, למינוי  מומחים נוספים. על פי הטענה, הנכות הנפשית שנקבעה במוסד לביטוח לאומי הינה שרירה, קיימת ומחייבת כקביעת נכות על פי דין בתחום הנפשי ולא הונחה שום תשתית נדרשת מטעם התובע למנוי מומחה רפואי בתחום הנוירולוגי או למינוי מומחה בתחום השיקום.    

3. האם יש להתיר הבאת ראיות לסתור בנסיבות עניינו

סעיף 6ב לחוק הפלת"ד קובע, כך:

 "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה. ואולם בית משפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

על התכלית העומדת בבסיס הוראות הסעיף עמד כב' השופט א' ריבלין ברע"א 4484/06 מור נ' אישי ישיר חברה לביטוח 1996 בע"מ, פסקה 4 (2006), כדלקמן:

"סעיף 6ב' לחוק הפיצויים נועד בעיקרו של דבר לפטור את בית המשפט מהליך מתמשך, מסובך ומורכב בקביעת דרגת הנכות של הנפגע.. לתכלית הדיונית מצטרף גם רציונל נוסף של צדק מהותי. החלת אותה דרגת נכות, אשר נקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי בתביעה שהוכרה על ידו כתאונת עבודה, גם בתביעה שמתבררת בבתי המשפט, עשויה לתרום לאחידות ראייתית ועובדתית."